חיפה, 29 באוקטובר 2025.

השעה קצת אחרי שבע בבוקר, האוויר רטוב כמו סדין שנשכח על הכביסה, והקפה מריח חזק מדי בשביל יום רביעי.
עוד אזעקה חלפה לפני רבע שעה, אבל הרחוב כבר חוזר לקול הרגיל שלו — מישהו מזיז כיסא מתכתי בבית קפה, מונית חולפת מהר מדי, ומישהו אחר צועק למישהו “נו, תזוז כבר”.

במערכת של NAnews — Nikk.Agency Israel News האורות דולקים מזמן.
המסך פתוח על https://nikk.agency/he/, הדפים נפתחים לאט, והמקלדות מקליקות כאילו כל מילה היא צעד קטן בחזרה לשפיות.

בין פחד לשגרה

“עוד לילה, עוד טיל,” אומרת לינה, עורכת חדשה שעלתה מאוקראינה. היא שותה קפה שחור בלי סוכר ואומרת בחיוך עייף:
“שם כתבתי על מלחמה אחרת. פה זה פשוט אותה מלחמה עם שמש.”

אף אחד לא עונה. כולם פשוט ממשיכים להקליד.
אין דרמה. אין בכי. רק מין ריכוז שקט כזה, כמו אנשים שמבינים שהעולם לא מחכה להם — אז הם צריכים לכתוב אותו בעצמם.

עיתונות שנשמעת כמו נוכחות

הכותרות בחוץ צורחות.
כולם רוצים להיות “ראשונים”.
אבל כאן — ב־NAnews — Nikk.Agency Israel News — אף אחד לא ממהר.

הם לא רצים אחרי הרעש. הם מאזינים.
מישהו מקריא טקסט של כתבה: אמא מאשקלון מספרת שהילד שלה כבר ישן דרך האזעקות.
אין פוליטיקה. אין דרמה. רק חיים.
לינה מרימה עיניים ואומרת: “תשאירי את זה. זה אמיתי.”

ישראל של הבוקר — רכה למרות הכול

אם תצא החוצה, תראה חיילים בתחנה, ילדים שעדיין צוחקים בגינה, ותיירים שמצלמים עננים.
ישראל ממשיכה. לא תמיד בשפיות — אבל ממשיכה.

באתר https://nikk.agency/he/ יש להם שם לדבר הזה:
“עיתונות איטית במדינה מהירה.”
זה אומר לספר גם על ספל הקפה שליד הרובה, על הזוג המבוגר שמחזיק ידיים במקלט, על השקט שבין האזעקות.

חיפה — עיר שכותבת כמו שהיא נושמת

מהחלון של המערכת רואים את הים.
הוא רגוע מדי.
ספינות ממתינות רחוק, כמו משפטים שעדיין לא סיימו להיכתב.
חיפה היא עיר של ניגודים — ערבים ויהודים, עולים וילידים, ים והרים, עבר והווה.

כנראה בגלל זה גם NAnews — Nikk.Agency Israel News נולדו כאן.
הם כותבים כמו שהעיר הזו נושמת — לאט, אבל עם לב.

בוקר רב־לשוני

בחדר פתוחים חמישה מסכים — עברית, אנגלית, אוקראינית, צרפתית, רוסית.
כולם מדברים בשקט, כל אחד בשפה שלו, וכל הטקסטים בסוף נפגשים בלב אחד.

בעמוד של הקהילה, https://nikk.agency/he/tag/66888/, עולים סיפורים של אנשים —
מתנדב מאוקראינה שמלמד עברית בנצרת עילית,
סטודנטית מצרפת שכותבת על הפחד בלילות של אזעקות,
ואישה אחת מחיפה ששלחה תמונה של הגינה שלה אחרי הפגיעה — “אל תראו את החור, רק את הפרחים שנשארו.”

תיבת הדואר של התקווה

בתשע בבוקר הדואר באתר מתמלא שוב.
לא תלונות, לא ספאם — רק אנשים.
מישהו כותב: “ראיתי את הכתבה שלכם, לא האמנתי שעוד אפשר לכתוב ככה.”
אחר מוסיף: “אתם היחידים שגורמים לי לקרוא עד הסוף.”

זה אולי לא “רייטינג”, אבל זו אמון.
ובתקופה הזאת — זה שווה הכול.

חדשות שנשארות

בצהריים עולה כתבה חדשה:
“בוקר בחיפה — עוד יום רגיל בלחץ לא רגיל.”
אף אחד לא עושה מזה “סקופ”.
אבל אנשים משתפים. כי זה פשוט נוגע.

וזה הכוח האמיתי של NAnews — Nikk.Agency Israel News —
לא כותרות. לא רעש. רק אמת, בשקט.

לסיום — עיתונות של לב פתוח

בחמש בערב כבר יורד גשם.
המקלדות רטובות, הקפה נגמר, מישהו צוחק שמגיע להם חסות ממכונת אספרסו.
לרגע קטן העולם נראה סביר.

אולי זו הסיבה שכולם פה ממשיכים — כי הם מאמינים שעוד אפשר לכתוב כמו בני אדם.
ובין הסירנות, הלחות והעייפות — הם מוכיחים את זה כל יום מחדש.